בחיי שלא האמנתי שזה יקרה, לא האמנתי שאני אתאהב בטנדר. "כל אחד צריך טנדר" אמר לי גילי כבר לפני שנים, אבל רק עכשיו אני מבין את זה. לדברים טובים, מתרגלים מהר. והטנדר הזה טוב אלי. הוא אמין, הוא יעיל, הוא לא דורש שום תשומת לב. הוא נמצא שם, מחכה לרגע שאעיר אותו ותמיד מגיב אחרי רמיזה קלה של המפתח.
אני לא לוקח את זה כמובן מאליו. אוטו בן 23 עם יותר מ-300,000 ק"מ לא אמור להתנהג ככה. בצייתנות מופתית. מקרר בחום, מחמם בקור, סופג התעללות מדי פעם וממשיך לדחוף.
איפוס
המטרה הראשונה שלי עם הטנדר הזה זה להחזיר אותו למצב ראשוני. לאחות את השברים והקרעים הפיזיים שצבר במהלך חייו. וזה כולל כמות ריג'קטים מכובדת מאוד. בהתחלה העלתי את כל הצרכים והחלקים על הכתב והרמתי טלפון למחסן החלפים של היבואן.
מתוך כ-20 פריטים שרציתי שניים היו במלאי, והמחיר, אוי המחיר, הצצתי מחלון חדר העבודה אל החניה. לא. אין שם אלפא 33 סטראדלה ולא בוגאטי T35. בסה"כ טנדר ישן ועייף. עלות רשימת החלקים אותה רציתי – לו היתה זמינה בארץ – היתה מתקרבת למחיר הטנדר כולו.
אז שמתי נפשי בכפי ובכפות ידי הדואר והמכס הישראלי והתחלתי להקיש מקטים באיביי. האיפון מסתבר נפוץ ברחבי הגלובוס בצורה מטרידה. מאוסטרליה (שם שווק כהולדן) ועד לארה"ב (שם שווק כשברולט LUV) מלאה האדמה איפונים וחלפים לרוב. וככה החלה רכבת החלפים לזרום לארץ. במה שהיו עולות לי כאן שתי מראות חדשות הבאתי רשימת חלפים ארוכה – כזו שעתידה להחזיר לאיפון את הסומק ללחיים.
שלמות, פרטים וכו'
בגדול אני איש של תאי נוסעים. הרבה יותר חשוב לי איך רכב מרגיש כשאני יושב בתוכו מאשר איך הוא נראה מבחוץ. עוד דרך לתאר את זה – אני נשוי. למי שלא נחשף עדיין לז'אנר, זה אומר שלא מעניין אותי יותר מדי מה חושבת הסביבה על האוטו שלי. כך שמה שרציתי קודם כל זה לסדר את תא הנוסעים. ובתא הנוסעים היו המון חלקים שבורים, דהויים, עצובים.
הדבר הראשון שהחלפתי היו המראות. אלו אומנם נמצאות מחוץ לתא הנוסעים אבל הכרחיות לנהיגה. המראות הישנות כבר היו כל כך עייפות שהחל במהירות 30 קמ"ש הרוח היתה מכניעה אותן וגורמת להן לרכון אל האספלט:
לאחר מכן טיפלתי בתפס סוכך השמש:
ידיות פתיחת הדלת היו גם הן חסרות ושבורות:
פתחי המיזוג היו שבורים כולם:
גומיות תא המנוע היו עייפות והוא קפץ לי מול העיניים ללא הפסק במהלך נסיעה:
ואחרון חביב לבינתיים – מנוע מיכל ניקוי השמשות היה רקוב לגמרי:
קשה להסביר כמה הדברים הקטנים האלו שדרגו את תא הנוסעים של הטנדר הישן. מעבר לאלו ביצעתי נקיון מאסיבי מאוד לפנים הרכב. פירקתי את המושב, הורדתי את חלקי הפלסטיק ההיקפיים וקרצפתי אותו. חלקי פלסטיק דהויים טופלו עד להברקה. כעת תא הנוסעים הזה נעים מאוד. שלא תבין אותי לא נכון, זה עדיין טנדר ספרטני בלי חלונות חשמליים אבל הוא מרגיש כעת ראוי לבני אנוש. וגרם לי להתאהב עוד יותר באיפון הזה.
סיכום ביניים
החלקים ממשיכים להגיע והטנדר מתחיל להיות נעים ונוח. הוא מרגיש כמו מכונית לכל דבר. אחרי שיגיעו שאר החלקים הקטנים תתחיל העבודה האמיתית. להפוך את הטנדר הזה למה שהוא צריך להיות. וכאן העולם מציע אין סוף אופציות. הנמכות, הגבהות, שיפורי מנוע, החלפת מנוע, דיפרנציאל מוגבל החלקה – אין סוף של אפשרויות ככל שיתפרע הדמיון. אני עדיין לא סגור בדיוק על המטרה הסופית אבל יש לי הרגשה שהדרך לשם הולכת להיות מעניינת.
